החלטה בתיק ע"מ 1555/09

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי וכן שימוש בתעודת זהות מזויפת.

אין מחלוקת כי במהלך בדיקה שגרתית במחסום צה"ל הציג המשיב תעודת זהות של אחיו בה הדביק את תמונתו. בחקירתו הסביר המשיב את מעשיו בכך ש "ישבתי בכלא בעבר... ולא רוצה לחזור לכלא" . המשיב מסר כי עשה שימוש חד-פעמי בתעודה.

שונה הוא המצב באשר לעבירות הסחר בציוד מלחמתי. המשיב מכחיש בכל וכל כי בקיץ 2004 קיבל 10 רוס"רים מסוג קלצ'ניקוב, וכן כי בתחילת שנת 2007 מכר רוס"ר M-16 לתושב האזור.

למען השלמת התמונה העובדתית נציין כבר כעת כי החל משנת 2005 ריצה המשיב תקופת מאסר של 20 חודשים בגין הרשעתו בחברות בכוח 17 ובהחזקת רוס"ר קלצ'ניקוב. כיום תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 12 חודשים בגין עבירות דומות.

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, שהוגשה אגב כתב האישום המתואר לעיל, נדחתה ע"י בימ"ש קמא. ביהמ"ש התרשם כי יש אמנם ראיות לסחר בנשק שבוצע בשנת 2004, אך נותר ספק מסוים באשר לזיהוי המשיב בקשר לפרט האישום השני. לאור זאת, ובשים לב לתקופה המשמעותית שחלפה מאז ביצוע העבירות הנטענות ומאז קבלת ההפללה הקשורה לפרט האישום השני, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי יש לאפשר למשיב להשתחרר בחלופת מעצר. על כן, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בהפקדה כספית בת 15,000 ש"ח ובערבויות אחרות.

התביעה הצבאית סבורה כי נפלו מספר פגמים בהחלטת ביהמ"ש האמורה, הן במישור הראייתי והן באשר להערכת מסוכנות המשיב והסיכון כי ימלט מהדין. כך מציינת התביעה כי, לטעמה, זיהוי המשיב כמי שהופלל במכירת הנשק בשנת 2007 אינו נתון בספק. עוד טוענת התביעה כי העורר נעצר מיד עם קבלת הראיה החדשה הקשורה לפרט האישום הראשון. לבסוף, טענה התביעה כי, לנוכח חומרת העבירות ועברו הפלילי של המשיב, לא היה מקום להזדקק לחלופת מעצר.

הסנגור סמך את ידיו על החלטת בימ"ש קמא. לטעמו, לא רק שהמסכת הראייתית בנוגע לפרט האישום השני לוקה בחסר, אלא שהשיהוי בפתיחת החקירה בעניין זה מלמד על הערכת הרשויות כי העורר אינו מסכן את ביטחון האיזור. הערכה זו מתגברת לנוכח קשריו ההדוקים של המשיב עם כוחות הביטחון הישראלים, במסגרת תפקידו כקצין בביטחון הלאומי.

אין ספק כי העבירה המיוחסת לעורר בפרט האישום הראשון הינה חמורה ביותר. יחד עם זאת, לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצועה, אין בה ללמד על מסוכנות עכשווית. אשר על כן, מטבע הדברים, עלינו לרכז את עיקר בדיקתנו לעבירה השנייה.

התביעה מבססת את פרט האישום השני על דבריו של העד מחמד שווהאין. עד זה מוסר כי קנה רוס"ר M-16 ואף ירה עמו לעבר בית בו שהה אדם החשוד בשיתוף פעולה. לשאלה ממי קנה את הנשק השיב "אחמד רשאידה תושב בית לחם בן 45 נשוי "אבו תאאר"" . בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי המשיב מכחיש את הכינוי האמור. ברם, מעיון באמרתו, נראה כי נעלמו מעיניו של ביהמ"ש דברי המשיב לפיהם כינויו אכן "אבו תאאר". גם פרטי הגיל והסטאטוס האישי תואמים את שנמסר על ידי העד. הסנגור טען כי המשיב אינו מתגורר בבית לחם אלא ברשאידה. אלא שאין ספק שהמשיב עובד בבית לחם ומבלה שם זמן רב, ועל כן, אין בעובדה זו בלבד כדי לפגום בתוקף הזיהוי כאמור. על כל אלה נוסיף כי גם עד התביעה מס' 3 מאשר את כינויו של המשיב כ"אבו תאאר" ואף זיהה את תמונתו במסדר זיהוי תמונות.

די באמור, לטעמי, על מנת לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה אף למיוחס למשיב בפרט האישום השני.

אין ספק כי המידע בנוגע לעבירה זו היה מצוי בידי הרשויות עוד במאי 2007 ובמשך למעלה משנה ומחצה לא פעלו הרשויות למעצר המשיב. שיהוי זה יש בו להשליך על הערכת מסוכנות המשיב. עם זאת, אין השיהוי האמור חזות הכל. את המסוכנות יש לבחון על פי כלל הנתונים המצויים בפני ביהמ"ש. במקרה דנן, לצד חזקת המסוכנות העולה מהעבירה עצמה, ניתן להצביע על פעילות חוזרת של המשיב בסחר באמל"ח, גם לאחר שריצה עונש מאסר בגין עבירה דומה. בנסיבות אלה, הגם שיש לתמוה על אי פתיחת החקירה במועד, אין בעובדה זו בלבד לשלול את המסוכנות המצטברת העולה מן העובדות עליהן עמדנו.

לצד האמור, נראה כי במקרה הנוכחי מתקיימת אף עילת מעצר משום החשש שהמשיב לא יתייצב למשפטו. כפי שהוזכר, המשיב צפוי לעונש משמעותי אם יורשע בדינו גם על רקע המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו. אך מעבר לכך, שימוש העורר בתיעוד מזויף במטרה המוצהרת שלא "לחזור לכלא" מעוררת חשש מוגבר כאמור.

לנוכח כל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, וכך אני מצווה.

ניתנה היום, 8 במרץ 2009,י"ב באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: לש+יע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: